יציאת מצרים - ההוכחה ההיסטורית של עם ישראל

מכות מצרים והנסים האדירים שהתרחשו במדבר העידו על התגלות ה' נותן התורה.

הלומד בספר דברים יגלה להפתעתו שהתורה מציבה אתגר-עולמי לכל הדתות בעולם להציג היסטוריה דומה של התגלות אלוקית בפני עם שלם. בספר דברים (פרק ד') מלמדת התורה את ההבדל בין היהדות לכל אמונה ודת אחרים:

"כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך [-כלומר, חקור בכל ההיסטוריה של אומות העולם], למן היום אשר ברא אלוקים אדם על הארץ [-כלומר, מראשית הבריאה], ולמקצה השמים ועד קצה השמים [-כלומר, שאל בכל הדתות הקיימות בכדור הארץ ואפילו בקצה העולם] הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו (?), השמע עם קול אלוקים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי (?), או הניסה אלוקים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי במסות, באותות ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה ובמוראים גדולים, ככל אשר עשה לכם ה' אלוקיכם במצרים לעיניך (?). אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלוקים, אין עוד מלבדו, מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה, ודבריו שמעת מתוך האש..."

הרי זו עובדה מרתקת מאין כמותה:

מאז מתן תורה עברו 3300 שנה של היסטוריה; ישנן יותר מ-4000 דתות בכדור הארץ; אך אין אפילו עוד דת אחת בעולם כולו שמספרת על התגלות אלוקית שהתרחשה בפני עם שלם!

באף מקום אחר בעולם אין ולא היתה עוד התגלות אלוקית לעיני עם שלם, כפי שנגלה ה' בפני כל עם ישראל ביציאת מצרים ומעמד הר-סיני.

אלה המילים האחרונות בספר התורה: "לעיני כל ישראל". כך הוכיחה התורה את אמיתתה, באמצעות היסטוריה של התגלות אלוקית שהתרחשה לעיני עם שלם.

אתגר זה שמציבה תורת ישראל עמד בהצלחה, מכיוון שלא ניתן לזייף מאורע היסטורי בקנה מידה שכל העם היה עד לו. מכאן ההוכחה ההיסטורית לאמיתות יציאת מצרים המסופרת בתורה.

* * *

ההבדל בין אגדה לבין היסטוריה:

וכאן חשוב להסביר, כי ישנו הבדל מהותי בין סיפורי אגדות לבין היסטוריה של עם שלם:

1. סיפורי אגדה - מבוססים על עדות של יחיד או יחידים. לדוגמה: מוחמד סיפר על מלאך שניגלה אליו במערה, איך ניתן לדעת זאת? חוץ ממנו אף אחד לא היה שם, אולי הוא דמיין ואולי הוא שיקר (כביטוי הרחובי "לך תוכיח שאין לך אחות"). לכן זהו רק סיפור אגדה, ולא היסטוריה אמיתית של עם. גם הנוצרים מספרים שהיו ליש"ו תלמידים בודדים שהאמינו בו, ורק ארבעה אנשים שכתבו את ספרו. איך אפשר להאמין להם? הם יכלו בקלות לטעות או לשקר. בהודו האמינו לבודהה שסיפר כי השיג הארה רוחנית מתחת לעץ, אך אף איש מלבדו לא חזה בכך. לכן זהו לא יותר מסיפור אגדה.

לא הנוצרים ולא המוסלמים מספרים על נסים המוניים שכל העם ראה. סיפוריהם מסתכמים בסיפורי יחידים, וזאת מאחר שלא ניתן לזייף היסטוריה המונית של עם שלם.

עצם העובדה שיש מיליוני נוצרים ומוסלמים בעולם לא הופך את סיפוריהם לאמיתיים יותר, שהרי הם כלל אינם טוענים שאבותיהם ראו התגלות אלוקית במו עיניהם. אבותיהם האמינו ליחיד, ומיליונים שמאמינים ליחיד דומים לפירמידה הפוכה העומדת על קצה, הקצה רועד וכל הפירמידה נופלת.

2. לעומת זאת היסטוריה - מבוססת על עדותם של מיליוני צופים, עם שלם שראה את הדברים במו עיניו, והעביר אותם במסורת היסטורית לכל בניו ובנותיו. לדוגמה: השואה היא אירוע היסטורי, וכך גם מלחמת האזרחים שקרתה באמריקה. איך אפשר לדעת שאירועים אלה אכן קרו במציאות? התשובה: כי מיליוני אנשים באמת היו שם וראו את האירועים הללו במו עיניהם, והעבירו עדות המונית זו לבניהם מדור לדור. מיליוני ניצולי שואה סיפרו לילדיהם מה נעשה בשואה ואף קבעו יום שואה לזיכרון המאורע ההיסטורי הנורא. לכן יש לעדות זו הוכחה היסטורית מפי העם המעביר אותו, והיא אינה סתם סיפור אגדה הבנוי על סיפור יחיד של פלוני אלמוני.

תורתנו הקדושה מציגה הוכחה היסטורית לאמיתתה, בכך שהיא מתעדת אירועים היסטוריים שכל עם ישראל ראה במו עיניו: את עשרת המכות, את קריעת ים סוף, את עמוד האש והענן, מן היורד מן השמים, את קורח ועדתו נבלעים באדמה, את חומות יריחו נופלים בקול שופרות, וחשוב מכל את מעמד הר-סיני שבו ה' דיבר בפני כל עם ישראל. אלו נסים בקנה מידה ארצי שכל העם ראה, ולא רק משה רבנו לבדו. לכן זו היסטוריה.

כאן מצוי ההבדל בין סיפורי אגדה שקריים לבין היסטוריה אמיתית שקרתה: סיפורי אגדה מבוססים על עדות של עד יחיד, בעוד היסטוריה מבוססת על עדות של מיליוני עדים. בעוד עד אחד יכול לשקר או לטעות, הרי לא ניתן לשכנע מיליוני אנשים שהם ראו אירוע שלא קרה.

היסטוריה המונית לא ניתן לזייף. אם יבוא לפתע ראש הממשלה וידרוש לקבוע יום זכרון לזכר נצחונו במלחמת העולם השלישית, אף עם לא יסכים להאמין לו, שהרי עינינו ראו שלא היתה עדיין מלחמת עולם שלישית וראש הממשלה לא ניצח בה.

מאותה סיבה בדיוק, עם ישראל לא היה חוגג את חג הפסח לזכר הנסים ביציאת מצרים - אם כל העם לא היה רואה במו עיניו את הנסים שקרו ביציאת מצרים. הרי לא ייתכן להמציא חג לזכר היסטוריה המונית שלא קרתה. כל עם יודע מה מסרו לו אבותיו, סביו וסבותיו, ומה היא ההיסטוריה של בני עמו.

* * *

לא מאמינים סתם בגלל שכתוב בספר:

יש הטועים לומר "עם ישראל מאמין ביציאת מצרים רק בגלל שהיא כתובה בתורה". הם אינם מבינים שלא ניתן לשכנע עם שלם להאמין בספר שמתעד היסטוריה שלא קרתה. הצרפתים יודעים שהיה נפוליאון בונפרטה לא בגלל שכתוב בספרי ההיסטוריה שלהם שהיה נפוליאון בונפרטה, אלא בגלל שכך מסרו להם אבותיהם. ספרי ההיסטוריה הם כלי לתיעוד, אך אם ההיסטוריה לא היתה, לא היה ניתן לשכנע אף עם להאמין בה רק בגלל שהיא כתובה בספר...

העם הוא שמוכיח את ההיסטוריה של אבותיו, ולא הספר.

קיומם ההיסטורי של מאורעות כמו מעמד הר-סיני מוכחים בשל העם המעביר אותם מדור לדור. זו מהותה של היסטוריה, שהיא עדותו העוברת במסורת של עם שלם, עוברת ממיליונים למיליונים, ולא התחילה מפי אדם יחיד.

העם היהודי מעביר את ספר התורה במסורת נאמנה מזה אלפי שנים. כל אבותיו חזו במו עיניהם במאורעות המסופרים בו, רק לכן הסכימו להעביר ספר זה למיליוני בניהם הבאים אחריהם. כך אומרת התורה: "זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור, שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך" (דברים לב, ז).

מה שמעיד כי המסופר בחומשי התורה הוא היסטוריה אמיתית שקרתה - הוא העם המעביר אותה בנאמנות מדור לדור מפי אבותיו, עד הדור הראשון שחזה באירועים במו עיניו. אחרת לא היה מסכים על העברת ספר זה וחגיו ומצוותיו.

אילו היה ניתן להמציא נסים אדירים שלא היו לעיני עם שלם, היה עלינו למצוא היסטוריות המוניות מזוייפות ברחבי כל העולם, במיוחד בכל הדתות המבקשות לבסס עצמן ככל האפשר על התגלויות אלוקיות ומעשי נסים גדולים ככל האפשר של נביאיהם. אין ספק שיש"ו ומוחמד ובודהה רצו לבסס את דתותיהם על נסים בקנה מידה ארצי לעיני כל העם, אלא שידעו שאין בכוחם לעשות זאת, כי לא ניתן לשכנע עם להאמין בהיסטוריה שלא קרתה.

מסיבה זו כל שאר הדתות בעולם נראות כמו פרמידה הפוכה, כאשר סיפורו של אדם בודד הוא הבסיס לכל אמונתם.

תורת ישראל היא התורה היחידה בעולם הטוענת למעמד המוני בו נכח כל העם היהודי ללא יוצא מן הכלל (גברים, נשים, זקנים וטף), וקיבל את התורה מפי בורא עולם. כל עם ישראל חזה בהתגלות הא-ל בהר-סיני, ולא רק משה רבנו. בכך הוכיחה תורת ישראל את אלוקיותה מול כל דת אחרת בהיסטוריה האנושית.

לא במקרה תורת ישראל היא התורה הכי מפורסמת ומשפיעה בעולם, ועם ישראל ידוע ומדובר לכל אורך ההיסטוריה ועד היום הזה. ולא לחינם אנו העם היחיד בעולם שמזמר "תורת אמת נתן לנו ", ומברך על תורתו בבתי כנסיות:  "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, ברוך אתה ה' נותן התורה"!

* * *

הערה לגבי אמונה בסיפורי יחידים:

כאן צריך להסביר, כי מכוחה של ההתגלות ההמונית במעמד הר-סיני אנו מאמינים לכל סיפורי היחידים של הנביאים בתנ"ך, כמו גם סיפורי התנאים והאמוראים, אשר צדיקותם ורוח קודשם נובעת מכח תורת-האמת שכבר הוכחה לעיני כל ישראל.

התורה בכבודה ובעצמה מצווה אותנו לשמוע לנביאים מכח ההתגלות שהיתה במעמד הר-סיני:

"נביא מקרבך מאחיך כמני יקים לך ה' אלוקיך - אליו תשמעון, ככל אשר שאלת מעם ה' אלוקיך בחורב ביום הקהל לאמור, לא אוסיף לשמוע את קול ה' אלוקי, ואת האש הגדולה הזאת לא אראה עוד ולא אמות - נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך, ונתתי דברי בפיו, ודיבר אליהם את כל אשר אצוונו" (דברים יח, טו-יח).

מכאן שעם ישראל הצטווה לשמוע לנבואות הנביאים ולהאמין בסיפוריהם מכח ההתגלות ההמונית של אלוקים שכבר הוכחה לעיני כל ישראל.

התורה היא גם זו שציוותה לשמוע לחכמי הדור: "ושמרת לעשות ככל אשר יורוך,  על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל (דברים יז, י-יא). הוראה שהתבארה במאמרי על סמכות החכמים מן התורה.

לכן כשאנו מאמינים בסיפורי יחידים של הנביאים והצדיקים, אין אמונתנו דומה לאמונות הגויים, שכן הם מאמינים לנביאיהם אמונה עיוורת ללא ידיעה, בעוד אנו מאמינים לנביאנו וצדיקינו מכח הידיעה על אמיתות התורה שהוכחה לעיני עם שלם.